טיפול תוך-ורידי עם מעכבי נקודות בקרה הינו יעיל כנגד סרטן שלפוחית שתן שלא חודרת לשרירים (non-muscle-invasive bladder cancer - NMIBC) שלא מגיבה לטיפול עם בצילוס קלמט-גוארין (bacillus Calmette-Guérin- BCG). עם זאת, טיפול זה עלול להיות קשור לרעילות מוגברת בהשוואה לטיפולים מקומיים אחרים.
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה היתה לבחון את הבטיחות והפעילות נוגדת הסרטן של מתן פמברוליזומאב בשילוב עם BCG ישירות לתוך שלפוחית השתן.
הטיפול עם פמברוליזומאב במתן לתוך שלפוחית השתן (במינון של 1-5 מ"ג/ק"ג למשך שעתיים) הוחל שבועיים לפני התחלת הטיפול עם BCG ונמשך עד הישנות המחלה. אפיון השתן תוך כדי הטיפול ואפיון שעתוקי של הגידול לפני ולאחר הטיפול בוצעו לצורך זיהוי של סמנים ביולוגיים הקשורים לתגובה. החוקרים בחנו את הבטיחות והסבילות של הטיפול עם מעכבי נקודות בקרה בעזרת ניתוח שרידות על שם קפלן מאייר.
תשעה נבדקים השלימו את הטיפול. משך המעקב החציוני עמד על 35 חודשים עבור חמשת המטופלים שנותרו בחיים בתום המחקר. המחקר נפסק עקב פרוץ מגפת COVID-19. תסמינים אורינריים בדרגה 1-2 היו נפוצים.
תוצאות המחקר הדגימו כי המינון המירבי הנסבל לא הושג, אך הופיעה רעילות שהגבילה את מינון הטיפול (שלשול בדרגה 2) במטופל היחיד שהגיע ל-52 שבועות ללא הישנות. אירוע תמותה בודד נרשם במטופל עם מיאסטניה גרביס, שככל הנראה היה קשור לטיפול.
שיעורי שרידות ללא הישנות כעבור שישה חודשים עמדו על 67% (רווח בר-סמך של 95%, 42-100) וכעבור שנה עמדו על 22% (רווח בר-סמך של 95%, 6.5-75). פמברוליזומאב נמצא בשתן אך לא בדם המטופלים. נצפתה עלייה בריכוז תאי T מסוג CD4+ בשתן לאחר הטיפול, וניתוח שעתוקי זיהה ירידה בביטוי של סמנים של תשישות תאי T בהישנויות מאוחרות.
במחקר זה החוקרים הדגימו כי טיפול עם פמברוליזומאב במתן לתוך השלפוחית הינו בטוח, ישים ויעיל לצורך השגת תגובה חיסונית משמעותית במתאר הקליני, וראוי לחקור עוד את אופן הטיפול הזה.
מקור:
תגובות אחרונות