במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Radiotherapy and Oncology, מטרת החוקרים היתה להעריך התוצאים הקליניים בחולי סרטן הערמונית בשלב cN1M0 אשר טופלו עם משטרי טיפול שונים.

לצורך כך, החוקרים אספו חולי סרטן ערמונית אשר אובחנו בשלב רדיולוגי cN1M0 על סמך הדמיה קונבנציונלית וטופלו עם שיטות טיפוליות שונות בארבעה מרכזים בבריטניה בין השנים 2011-2019. החוקרים אספו נתונים דמוגרפיים של החולים וכן מידע על דרגת ושלב הגידול (tumour grade and stage) ועל הטיפול שניתן. שרידות ללא התקדמות ביוכימית ורדיולוגית (bPFS, rPFS) והשרידות הכוללת (OS) נאמדו באמצעות אנליזת קפלן מאייר. גורמים בעלי פוטנציאל להשפעה על השרידות נבדקו עם log-rank test חד-משתני ועם מודל הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס מרובה-משתנים.

במחקר נכללו בסך הכל 337 גברים חולי סרטן ערמונית cN1M0, כאשר 47% מתוכם נמצאו עם קבוצת דירוג 5 במדד גליסון. משטרי הטיפול כללו androgen deprivation therapy (ADT) ב-98.9% מהחולים, אשר ניתן לבד (19%) או בשילובים הכוללים הקרנות לערמונית (RT) (70%), הקרנות לקשריות האגן (38%), דוסטאקסל (22%) או ניתוח (7%).

לאחר תקופת מעקב חציונית של 50 חודשים, ה-bPFS,יrPFS וה-OS ל-5 שנים היו 62.7%, 71.0% ו-75.8% בהתאמה. טיפול עם קרינה לערמונית נקשר עם שיפור גבוה יותר באופן מובהק ב-bPFS (74.1% לעומת 34.2%), rPFS (80.7% לעומת 44.3%) וב-OS (86.7% לעומת 56.2%) לאחר חמש שנים (log rank p<0.001 לכל אחד).

באנליזת מרובת-משתנים אשר כללה נתונים של גיל, קבוצת דירוג במדד גליסון, שלב הגידול, משך הטיפול עם ADT, דוסטאקסל והקרנות לקשריות, התועלת של הקרנות לערמונית נמשכה מבחינת ה-bPFS (יחס הסיכונים 0.33, רווח בר-סמך של 95% 0.18-0.62), rPFS (יחס הסיכונים 0.25, רווח בר-סמך של 95% 0.12-0.51) וה-OS (יחס הסיכונים 0.27, רווח בר-סמך של 95% 0.13-0.58) (p<0.001 כל אחד).

ההשפעה של רדיותרפיה לקשריות או של הטיפול עם דוסטאקסל לא הוכחה עקב תת קבוצות קטנות.

לסיכום, בחולי סרטן ערמונית cN1M0 המטופלים עם ADT, הוספה של טיפול קרינתי לערמונית הובילה לשיפור בשליטה במחלה ובשרידות הכוללת, ללא תלות בגורמים אחרים הקשורים לגידול או לטיפול בו.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה