במחקר תצפיתי שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Maturitas, החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין שינויים בגיל המעבר ונוקשות אבי העורקים, בהתחשב בידע על תפקידו המגן של אסטרוגן על הלב בנשים, כמו גם על נוקשות אבי העורקים כמנבא בלתי תלוי של מחלות לב וכלי דם.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך באמצעות מדגם אקראי מרובד של נשים אוסטרליות בגילאי 40-80 שנים. החוקרים איתרו 469 נשים בשנים 2001-2002 ו-2005, ו-323 נשים ב-2014.
החוקרים מדדו באופן לא פולשני את מהירות גלי הדופק של צוואר הירך כדי להעריך נוקשות אבי העורקים על פני שלוש נקודות זמן לאורך 14 שנים, תוך שימוש במודלים מעורבים כדי להסביר גורמים שונים כולל גיל, לחץ דם סיסטולי, קצב לב, תרופות, כולסטרול, היקף מותניים, עישון וסטטוס סוכרת.
מתוצאות המחקר עולה כי לא נמצא קשר מובהק בין ההגעה לגיל המעבר לבין נוקשות מוגברת של אבי העורקים, לאחר התאמה לגיל ולגורמי סיכון קרדיווסקולריים מסורתיים. עם זאת, בשלב המאוחר לאחר גיל המעבר (לאחר שמונה שנים) זוהתה עלייה מואצת בנוקשות אבי העורקים, שהראתה קצב של 0.122 מ"ש/שנה (רווח בר סמך 95%, 0.106, 0.139, P value < 0.001).
החוקרים סיכמו כי בניגוד לדעה הרווחת שהירידה באסטרוגן במהלך גיל המעבר מגבירה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, היא אינה משפיעה באופן מובהק על נוקשות אבי העורקים וכי האצה משמעותית בנוקשות אבי העורקים מתרחשת בשלב מאוחר לאחר גיל המעבר.
בעוד שההגעה עצמה לגיל המעבר אינה קשורה לשינויים מובהקים בנוקשות אבי העורקים מעבר להזדקנות רגילה, העלייה הניכרת בנוקשות אבי העורקים שנצפתה במהלך גיל המעבר המאוחרת עשויה לתרום לסיכון קרדיווסקולרי מוגבר בשלב חיים זה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות