טיפול בחזרה ביוכימית (biochemical recurrence-BCR) בחולים עם גידולי ערמונית מקומיים, אשר נכשלו על כל קווי הטיפול המקומי, מהווה סוגיה קלינית אשר מעוררת עניין מחקרי רב. לאחרונה פורסמה בכתב העת Prostate Cancer and Prostatic Diseases סקירה אשר עסקה בסוגיה זו ובפרט בממצאי מחקר ה-EMBRAK אשר ממצאיו פורסמו בחודש אוקטובר 2023 בכתב העת New England journal of medicine
מחקר ה-EMBARK כלל 1,068 חולים עם BCR ומאפייני סיכון גבוה אשר חולקו באופן אקראי לקבל טיפול מפחית אנדרוגן (androgen deprivation therapy-ADT) או ADT בשילוב עם אנזלוטמיד או אנזלוטמיד בלבד. אנזלוטמיד הנה תרופה המעכבת את הקולטן לאנדרוגן.
תוצאות המחקר הדגימו כי בתוך חמש שנים, שיעור החולים ללא חזרת גרורות עמד על 87.3% בקבוצת ה-ADT בשילוב עם אנזלוטמיד, 71.4% בקבוצת ה-ADT ו-80% בקבוצת האנזלוטמיד.
עם זאת, חשוב לזכור כי אוכלוסיית החולים עם BCR הינה הטרוגנית וחולים רבים לא מפתחים גרורות. מחקרים רבים בחנו סוגיה זו בניסיון לנבא אילו חולים יפתחו גרורות ואילו לא. ניתן לנבא את הסיכון להופעת גרורות על ידי שילוב של ציון הגליסון והזמן בין הטיפול המקומי ל-BCR וחשוב מכך, זמן הכפלת PSAי(PSADT), כאשר חולים עם הישנות ביוכימית מוקדמת וגליסון גבוה נמצאים בסיכון גבוה יותר להופעת גרורות.
שנים רבות הטיפול היחיד שהיה קיים עבור החולים עם הישנות ביוכימית (BCR) היה ADT, טיפול אשר לא הוכח כמאריך שרידות כוללת כאשר הוא ניתן מיד עם אבחנת ההישנות הביוכימית וכרוך בתופעות לוואי כדוגמת גלי חום, אובדן ליבידו ושינויים מטבוליים, אשר מגבירים סיכון לשברים. לפיכך, רופאים רבים סברו כי ניתן לדחות את התחלת הטיפול והקווים המנחים בנושא ממליצים כי בחולים עם הישנות ביוכימית (BCR) ומאפייני סיכון נמוכים יש בפירוש לדחות את תחילת הטיפול.
כמו כן, נעשו מאמצים רבים למצוא שיטות אבחנתיות נוספות, דוגמת CT/PET וטיפולים חדשים מוכווני גרורות (metastasis directed therapy). עם זאת, העדויות המחקריות ליעילותו של טיפול מוכוון גרורות מוגבלות ומתבססות על שני מחקרי פאזה שניה, אשר לא הדגימו כי טיפול מוכוון גרורות מאריך שרידות ללא גרורות, שרידות כוללת או משפר איכות חיים.
במאמר הדעה הועלתה השאלה האם היום, בעידן בו קיימים טיפולים סיסטמיים פוטנטיים דוגמת אנזלוטמיד, המעכבים את איתות קולטן האנדרוגן (Androgen Receptor pathway Inhibitors - ARpI) ומאריכים באופן מובהק את הזמן להתפתחות גרורות או לתמותה, נכון לדחות את הטיפול בחולים עם הישנות ביוכימית (BCR) ומאפייני סיכון גבוה.
החוקרים סבורים כי בעוד שיתכן שסביר היה לדחות טיפול ב-ADT, דחיית הטיפול עם אנזלוטמיד אינה מקובלת עוד, וכי התרופה צריכה להוות את טיפול הבחירה בחולים עם הישנות ביוכימית (BCR) ומאפייני סיכון גבוה. עליה מהירה ב-PSA או זמן קצר עד להופעת הישנות ביוכימית יכולים להוות טריגר להתחלת טיפול ולא טריגר לבדיקות הדמיה כדי להחליט האם נדרש טיפול, כפי שהיה מקובל עד לאחרונה. בין אם יש גרורות או לא, מעט או הרבה, הטיפול עם אנזלוטמיד צריך להינתן מיד.
לאור ממצאי מחקר ה-EMBRAK עולה השאלה האם צריך להוסיף ADT לאנזלוטמיד. בעוד שבמחקר הודגם כי הוספת ADT מובילה ליתרונות קליניים בחולים עם הישנות ביוכימית (BCR) ומאפייני סיכון גבוה, נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס את ההשפעה של טיפול משולב לעומת טיפול עם אנזלוטמיד בלבד על איכות חיים.
החוקרים סיכמו כי ממצאי מחקר ה-EMBARK מערערים את התפיסה שרווחה שנים רבות כי מונותרפיה של ADT צריך להוות את הטיפול הבסיסי (backbone treatment) בסרטן ערמונית בשלב מחלה זה. כמו כן החוקרים סבורים כי כעת הטיפול הבסיסי צריך להיות מתן מעכבי איתות קולטן האנדרוגן (Androgen Receptor pathway Inhibitors - ARpI) ומחקרים עתידיים צריכים להיות מבוססים על טיפול בסיסי זה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות