במחקר שהתפרסם בכתב העת Academic Radiology בחנו האם מדידות טרום-טיפוליות, באמצעות MRI, יכולים לסייע בזיהוי נבדקים שנמצאים בסיכון לסבול מתופעות לוואי לטיפול קרינתי עבור סרטן ערמונית.
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה היתה להעריך את התועלת של מדידות קדם-טיפולית באמצעות תהודה מגנטית (Magnetic Resonance Imaging - MRI) ושל מאפיינים קליניים לצורך ניבוי רעילות למערכת המין והשתן (Genitourinary - GU) לאחר טיפול קרינתי (Radiotherapy - RT) עבור סרטן ערמונית (Prostate Cancer - PCa).
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה שבוצע במרכז יחיד נכללו נבדקים עם אדנוקרצינומה של הערמונית אשר עברו הערכה על ידי MRI תוך שישה חודשים מסיום טיפול RT, עבורם היה מידע ממעקבים עבור רעילות GU בין התאריכים יוני 2016-פברואר 2023.
מדידות כמותניות בוצעו באמצעות MRI של השופכה, בלוטת הערמונית ושלפוחית השתן. רעילות GU נמדדה על ידי רופא בעזרת קריטריון טרמינולוגי משותף עבור תופעות לוואי גרסה 4 (Common Terminology Criteria for Adverse Events - CTCAE v4.0), כאשר רעילות חדה הוגדרה כאשר התסמינים הופיעו תוך 180 ימים ורעילות מאוחרת כאשר החלו לאחר 180 ימים מסיום הטיפול.
רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית בוצעה עבור נבדקים עם רעילות חדה בדרגה 2 ומעלה, ורגרסיה לסיכונים יחסיים על שם COX בוצעה עבור נבדקים שהדגימו רעילות מאוחרת, מתוקננת עבור מאפיינים קליניים ושיטת RT.
במחקר נכללו 36 נבדקים (גיל חציוני של 68 שנים, טווח בין-רבעוני של 62-73). תוצאות המחקר הדגימו כי 14.4% (50/347) הדגימו רעילות חדה בדרגה 2 ומעלה. טיפול ברכיתרפי (יחס סיכויים של 2.9, רווח בר-סמך של 95% 1.5-5.8; p<0.01) נמצא קשור לעלייה בסיכוי לסבול מרעילות GU ואורך שופכה מירבי (Maximal Urethral Length- MUL) ארוך יותר נמצא קשור לשכיחות נמוכה יותר של רעילות GU (יחס סיכויים של 0.41, רווח בר-סמך של 95%, 0.18-0.92; p=0.03).
משך המעקב החציוני, לצורך זיהוי רעילות מאוחרת, עמד על 15 חודשים (טווח בין-רבעוני של 9-28) כאשר 88.7% מהנבדקים נותרו ללא סימני רעילות כעבור שנה אחת ואילו 72% נותרו ללא סימני רעילות כעבור שלוש שנים.
רק אורך קטע השופכן המצוי בבלוטת הערמונית ארוך יותר (יחס סיכונים של 1.6, רווח בר-סמך של 95%, 1.2-2.1; p<0.01) נמצא קשור לעלייה בסיכון לרעילות GU מאוחרת, ובמיוחד תסמיני דחיפות ותכיפות במתן שתן (יחס סיכונים של 1.7, רווח בר-סמך של 95%, 1.3-2.3; p<0.01).
מסקנת החוקרים היתה כי אורך קטע השופכן המצוי בבלוטת הערמונית ארוך יותר, הנמדד בהדמיית MRI, מהווה גורם סיכון עצמאי לעלייה בסיכון לתופעות רעילות GU מאוחרות, בדרגה 2 ומעלה, בנבדקים עם סרטן ערמונית שקיבלו טיפול קרינתי עבור מחלתם. מדד טרום-טיפולי זה עשוי לסייע בריבוד סיכונים לשיפור איכות חיים של נבדקים שעוברים RT עקב PCa.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות